<h1>תמים דעים סימן קכ"א</h1>
<h2>דף כד:</h2>
גרסינן בפרק אין צדין אמר רב פפא הלכתא ע"א שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב איסורין בכדי שיעשו אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותרין חוץ לתחום אסורין והבא בשביל ישראל אחר מותר לישראל אחר. וקיימא לן דכי בעינן בכדי שיעשו דוקא ע"א שהביא דורון שעשה מלאכה בשביל ישראל ואסור לכל ישראל ליהנות ממנה ואע"פ שלא עשאה במצות ישראל ודוקא ע"א שהביא דורון לישראל שנתכוון ותלש בשביל ישראל אבל אם לא הביא דורון לישראל אלא שתלשם בשביל עצמו או לצורך ע"א חבירו אז הם מותרים לערב מיד ומה שהן אסורים היום אינו אלא מחמת מוקצה שלא היו ראויים בין השמשות מפני שהן מחוברים ולא מחמת שנעשי' מלאכה בהם בשביל ישראל וכן מכל דבר שאסור משום מוקצה ולא מחמת מלאכה שנעשית בהם בשביל ישראל אם היה יכול להנות מהם בלא טלטול מותר להנות מהם באותו יום לאלתר דהכי משמע במס' שבת (דף קכב ע"א) דתנן התם נכרי שהדליק את הנר מותר להשתמש לאורה ישראל ואם בשביל ישראל אסור. משמע מהתם כל מלאכה שיעשה הע"א לצורך עצמו מותר ליהנות ממנה אם הוא דבר שיכול ליהנות ממנה בלא טלטול כגון שיעמיד בהמה והיא שותה מאליה או לירד בכבש. אם יש במינו במחובר וכו' לאו דוקא בהקצאת מחובר וכן הדין אם הביא חיה או עוף ודגים שאפשר לצודן בו ביום. ולשאר דיני מוקצה האמורים בתלוש אם חוששין בע"א שהביא דורון לפי שאין הכן לע"א כמו שמפורש במס' שבת בגמרא ירושלמי (פ"א ה"ז) וה"ג בירושלמי רבי חייא רבה ורבי שמעון חד תני הע"א צריך הכן וחד אמר אין הע"א צריך הכן פירוש מה שביד הע"א אין צריך הכנה. לא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא דרב מעני מיתי קומי רבי חייא רבה והוא אמר ליה אן הוית א"ל שירתא הות עבדא והוינא אכיל מיניה תאנים הוי דנא אמר אין הע"א צריך הכן. ודעת הרב רבי זרחיא ז"ל (בפ' אין צדין שם ע"ש) דסביר ליה דאין כח ביד הע"א לדחות ולהקצות דבר הראוי מתחלה לכל אדם שיהא אסור לישראל מפני דעת הע"א ודחיתו וכ"ש דלא אסרי' מסתמא וכתב עליו הרב רבי אברהם בר דוד אנו אין לנו כפירושו של זה דמ"ד דאין הכן לע"א אם היו לו גרוגרות וצמוקים דלא חזו לא יהיה בהם משום מוקצה אלא כשם שהם מוקצים ברשות ישראל כך הם מוקצים ברשות הע"א וכן חמרי דעסקא למי שיש לו מוקצה אחד בישראל ואחד בשל ע"א אסור לישראל אלא הא דאמר [אין] הכן לע"א הכי פירושו שלא תאמר להוו פירי דע"א כמדבריות לישראל דהא לאו דעתיה עליהו מאתמול קמ"ל אין הע"א צריך הכן כלומר אין פירותיו צריכים לישראל הכן. הרב ר"ש פירש במסכת עירובין דכי בעינן בכדי שיעשו ה"מ לדבר שהוא ניצוד ונתלש ביו"ט ראשון שהוא עקר אבל בניצוד ביו"ט שני לערב מותר לאלתר כדאמרינן (עירובין מ ע"א) הנהו בני גננא דגזו להוא ע"א אסא ביו"ט שני שרא להו רבינ' לאורוחי לאלת' כלומ' תכף צאת היום בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר חוץ לתחום אסורים פירש ר"ש ז"ל גזרה שמא יאמר לו לך והבא לי או ישלם בשבילם. ועוד פירוש דלגבי תחומין דאינו אלא איסורא דרבנן די אם אסורים לזה ומשום הכי מותרים לישראל אחר. וכתב בעל התוספות דדוקא עובד אלילים שהביא דורון דשייך בהדיה והוא מכירו ואיכא למגזר שמא יאמר לו אבל אם ישראל בביתו של ע"א במקר' והע"א אינו מכירו ונתן לו מפירותיו שבאו מחוץ לתחום מותרים דבהא ליכא למגזר כלל. עוד יש מתירין ישראל ששולח דורון לחבירו על ידי ע"א מעיו"ט ובאו מחוץ לתחום משחשכה מותרים לקבל ולאכול מהם דכיון דאין המקבל מכיר הע"א השליח ועוד דפירות שהביא אינם שלו תו ליכא למגזר שמא יאמר לו וגם ישראל המשלח לא ישלח עוד אפילו יאמר לו הע"א. וכל זה צריך עיון כי יש להחמיר בזה דלא אשכחן שיהא מותר אלא לישראל אחר מפני שהוא אינו מקבלו דבר אלא מיד ישראל חבירו אבל כל היכא שמקבל מיד הע"א אין ראיה ברורה להתר. מיהו תחומין ספקא דרבנן הוא ולקולא וי"מ דכי גזרי' שמא יאמר לו דוקא בתחומין דאוריית' דג' פרסאו' אבל בתחומין דאלפי' אמה דמדרבנן לא גזרינן וכדחזינן באידך פרקין לקמן (ביצה לו ע"ב) גבי ולא רוכבין על וכו' ש"מ תחומין דאורייתא דאי מדרבנן לא גזרינן. וכי תימא א"כ לישני ליה התם בתחומין דג' פרסאות דאוריתא הוא דגזרינן. וי"ל דהא ליכא למגז' שילך הוא בעצמו ביו"ט שלש פרסאות אבל הכא איכא למגזר שיאמר לע"א להביא מאיזה מקום שירצ' ואפי' מחוץ ג' פרסאו' וכי אמרי' חוץ דתחום אסורים חוץ התחום מותרים דוקא ביו"ט דליכא איסור הוצאה אלא איסור תחומין אבל בשבת אפילו בתוך התחום נמי אסורים כיון שמוציא מן הבית דהוצאה אסורה מן התורה וגזרינן שמא יאמר לו לך והוציא לי ואסור לו ולישראל אחר. וגם לערב בעינן בכדי שיעשו. והא מספקא לבעלי התוס' (שבת קכ"ב ד"ה משקה) אם הביא ע"א לשתות לעצמו מים דרך רשות הרבים אם מותר לישראל לשתות אי אמרינן מוקצים הם מאחר שנעשה בהם מלאכת איסור בשבת אף על פי שבין השמשות לא היה מוקצה שהיה יכול לבא במקומן לנהר או לבור לשתות מהן. וכן נראה מדלא אמר התם מלא מים לעצמו שותה אחריו ישראל משמע דדוקא בהמתו שהוא נהנה בלא טלטול אבל הוא עצמו לא דאסור לו לטלטל.
